• ספורט אונו
סיכמנו לכם -
חזרה לפעילות ספורטיבית לאחר שחזור רצועה צולבת קדמית

תמליל הסיכום

פציעה ברצועה הצולבת הקדמית CLR היא פציעה נפוצה וטראומטית, וגורמת להפסקת פעילות אצל הרבה ספורטאים. אחת הסיבות לכך היא שהשיקום בדרך כלל מתמקד בפן הפיזי, והפן הפסיכולוגי נשאר מוזנח.

 

מטרת המחקר שהובל ע"י ג'ולי בורלנד, ופורסם ב "Journal of Athletic Training" - היא בדיקה של שילוב הגורמים, הפסיכולוגיים והחברתיים - שיגרמו לספורטאי לחזור לפעילות אחרי הליך שחזור רצועה צולבת קדמית ACLR. המחקר כלל שישה גברים ושש נשים בין הגילים 16-44, ספורטאים שעברו ניתוח שחזור לפחות שנה לפני המחקר. שישה מתוך המשתתפים חזרו לפעילות ספורטיבית לאחר הניתוח ושישה לא.

 

מתוך דברי המרואיינים עלו שש תמות עיקריות:


הססנות וחוסר ביטחון לחזור לענף הספורט הביאו לדפוסי התנהגות מגבילים - המשתתפים איבדו ביטחון ביכולת של הגוף שלהם לבצע שוב את אותן פעולות באותה הרמה או שחששו מפגיעה נוספת. חוסר ביטחון

זה נמצא גם אצל מרואיינים שחזרו לפעילות וגם שלא. אלו שחזרו לפעילות מדווחים על חזרת הביטחון העצמי בהדרגתיות תוך כדי תהליך השיקום.

 

מודעות עצמית מוגברת למצב - המשתתפים דיווחו על מודעות מוגברת למצב הברך שלהם, חשבו על הפציעה באופן מתמיד, גם בהקשר למגיני הברך שהיו חלק מתהליך החזרה לשגרה שלהם.  בנוסף, חלקם דיווחו על סף החרדה מוגבר כשהגיעו למקום בו נפצעו.

ציפיות והנחות שונות לגבי תהליך ההחלמה היו חלק מהשיקול לחזור - הבעת האמון בהליך הרפואי המשקם נע בין חוסר אמונה לאמונה שלמה בהצלחתו.

השלמה עם המצב הרפואי הביאה לשינוי בסדר העדיפויות - חלק מהמרואיינים דיווחו על זה שאי החזרה שלהם לפעילות נבעה דווקא משיקולים אחרים, למשל שיקולים אקדמיים, משפחתיים ושיקולי ניהול זמן אחרים. אלו שחזרו לספורט דיווחו שחזרתם לפעילות אינה קשורה דווקא לספורט מקצועני אלא לאיכות חיים ובריאות.

מאפייני אישיות ספורטיבית היו חלק מהגורמים לרצון לחזור  - חלק מהמשתתפים הביעו נכונות לחזור לפעילות גם לאחר הניתוח, בגלל שחלק מהגדרה העצמית שלהם הייתה דרך הספורט עצמו. הם פיתחו סממני אישיות שהגיעו מתוך העשייה הספורטיבית וליוותה אותם גם במהלך הטיפול. דוגמת מוטיבציה חזקה, תחרותיות ורצון לגבור על מכשולים.

תמיכה רגשית, בתוך תהליך השיקום ומחוצה לו, היא אלמנט מרכזי בחיזוק הביטחון העצמי - מערכות יחסים קרובות ותמיכה בין המטופלים לבין המטפלים, המשפחה, המאמנים, חברי קבוצת הספורט וממטופלים אחרים חשובות לשיקום.

 

הגורם הפסיכולוגי, שקשור לביטחון עצמי והחשש לפציעה נוספת הוא פקטור אלמנטרי בהצלחת תהליך השיקום. פקטורים נוספים כמו ציפיות לגבי תהליך ההחלמה צריכים להיות על השולחן במהלך השיקום. שילוב דיסציפלינרי בין טיפול פיזי לטיפול פסיכולוגי הוא קו מנחה לשיקום נכון שיוביל לחזרה איכותית לשגרה הספורטיבית.